בנם של סופיה ושלמה. נולד בשנת תשי"א (1951).

נקרא על שם דודו, גדעון בן-דוד בארי, שלחם כמסתערב במחלקה הערבית של הפלמ"ח, המכונה מחלקת "השחר" או "המסתערבים". הדוד נפל בפעולה מיוחדת ב-22 בדצמבר 1947 ובמשך חמישים ושבע שנים לא נודעו מקום נפילתו וקבורתו, עד אשר אותרו הוא ושותפו למשימה והועברו למנוחת עולמים.

גדעון (סמי) גדל לאור סיפורי הגבורה של דודו אמיץ הלב, שהנחיל לו את אהבת המולדת ומורשת הקרב.

הוא התגייס לצה"ל בשנת 1969, בתקופת מלחמת ההתשה שאחרי מלחמת ששת הימים, ושירת בחיל השריון.

במהלך שירותו בצה"ל גויס גדעון לסיירת "רימון", יחידה מובחרת ללוחמה בטרור הפלסטיני ברצועת עזה (אז – בשליטת ישראל), שהוקמה בשנת 1970 על ידי אלוף פיקוד הדרום אז, אריאל שרון. אנשי היחידה נבחרו מיחידות שונות בצה"ל, על בסיס היכרות אישית, ועל סמך כישוריהם ואופיים, ובהם תעוזה ומוטיבציה גבוהה. היחידה התמחתה ביצירת מגע קרוב עם פעילי טרור, התבססה על דפוסי פעולה תחבולניים, ולוחמיה פעלו תוך התחזות לערבים (מסתערבים).

בעקבות הישגיו בסיירת "רימון" נבחר גדעון להימנות עם "הזיקיות", צוות לוחמים חשאי של הסיירת, שכינויו ציין את יכולתו להיטמע בסביבה כזיקית. במהלך שירותו בצוות המצומצם השתתף גדעון במשימות רבות למיגור הטרור. הוא היה אחד הלוחמים הנועזים בצוות, ושימש מודל להערצה ומקור השראה לחבריו. לקראת סוף שירותו לחם בעוז ובגבורה במלחמת יום הכיפורים, שפרצה בשישה באוקטובר 1973.

בתום שירותו נישא גדעון לאסתר והקים משפחה. הוא היה אדם טוב לב ואהוב על הבריות. איש תם וישר, בעל חוש צדק מפותח, שפעל תמיד למען הזולת.

במרוצת חייו סבל מתסמיני פוסט-טראומה בעקבות אירועים קשים שחווה בשירותו הצבאי.

גדעון לוי נפטר כתוצאה מפציעתו ביום י"ג באייר תש"ס (17.5.2000). בן ארבעים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" (כפר סמיר) בחיפה כחלל צה"ל. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים ואחים.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "איש צדיק תמים היה. חלל צה"ל. נפטר עקב שירותו הצבאי. נקטף בטרם עת".

ספדה לו אשתו, אסתר: "גדעון בעלי היקר, בלכתך השארת חלל ריק שאף אחד לא ימלא. רדפת צדק ומוסר בחייך. היית ירא שמיים ומקדש את ערכי המשפחה. זכרך גדול וחזק יהיה לעולמים".

ספד לו בנו, גלעד: "אומרים שאדם מת פעמיים: הפעם הראשונה ביום פטירתו, והפעם השנייה כשמזכירים את שמו בפעם האחרונה. עד נשימתי האחרונה אשנן את שמך בפי, אבא יקר, אלוף עולם. לנצח תיזכר בכל קצוות תבל עם הנשמות האין סופיות שמחכות להתאחד עם אהוביהן". הבן הוסיף ציטוט מהשיר "אחרי הנצח" שכתב איתן דרמון: "עד אחרי הנצח / עד לפני הכול / ניפגש, תראה בסוף / זמן הוא ים, אך לא החוף / עד קצוות הרוח / עד יכבה האור / ניפגש, תראה בסוף".